אתה מגיע בבוקר אל בית חמים עם גינה ירוקה. השקט מורגש כבר מהדלת, והלב מתחיל להירגע. אנחנו יושבים יחד, שותים משהו חם, מדברים על החיים, על מה הביא אותך לכאן, ועל מה שאתה רוצה למצוא במסע הזה. הגוף מקבל ארוחה קלה ומזינה, הנפש מקבלת הקשבה מלאה. לאט־לאט אנחנו נכנסים פנימה – בתרגילי נשימה, בחיבור מודע, בשחרור המתח והרעשים. בצהריים, הדלת נפתחת למסע האמיתי: צלילה עמוקה לתוך עצמך, דרך כל השכבות – מהכאב ומהטראומות ועד האור שבמהותך. יש רגעים של דמעות, רגעים של צחוק, ורגעים של שקט מוחלט שבו הכול ברור. כשתפקח את העיניים, הלילה יעטוף אותך. הגוף ינוח במיטה נוחה, הנפש תסדר לעצמה את כל מה שקרה, והלב ירגיש קל יותר. למחרת, עם אור הבוקר, נצא לטבע. ננשום אוויר צלול, נטבול במעיין, נאכל ארוחת בוקר שמחזירה אותך לכאן ועכשיו. ואז – האינטגרציה: איך לוקחים את כל מה שגילית ומיישמים אותו בחיים, כדי שלא תצא מכאן אותו אדם שנכנסת. כשניפרד, תדע – משהו בתוכך השתנה לעד.